אחרי מבצע שאגת הארי הילדים חזרו לבתי הספר. אחרי עוד סבב, ועוד הפסקה בלימודים. אבל האם הם באמת חזרו לשגרה? בשבועות שבהם הורים מתרגלים עם הילדים מה עושים כשיש אזעקה בדרך, הדיון הציבורי עוסק בעיקר ב"פערים לימודיים". אנחנו בניקה רואים מתחת לרדאר משהו אחר: ילדים שאיבדו רצף, שגרה ותחושת ודאות בסיסית. בכתבה הזו נסביר למה פעילות גופנית וחוסן נפשי קשורים זה בזה, מה המחקר אומר ומה עוד לא ידוע, ולמה בעינינו בית הספר הוא המקום המרכזי שבו השיקום הזה יכול לקרות.
אם אתם מחפשים פעילויות מעשיות למגרש, ריכזנו אותן בכתבה משחקי חוסן לילדים.
המחיר האמיתי: לא חומר לימודי, אלא רצף
מאז אוקטובר 2023 ילדים בישראל חיים בשגרה שהיא לא באמת שגרה: אזעקות, פינוי מהכיתה, הפסקות לימודים, הורים במילואים ולחץ בבית. לפי דיווח ב-Times of Israel מאוקטובר 2026 על דוח של שירותי בריאות כללית, ביקורי ילדים ובני נוער במיון פסיכיאטרי בשנה השלישית למלחמה היו גבוהים ב-121.3% לעומת השנתיים שלפניה, וההפניות של רופאי ילדים לבריאות הנפש עלו ב-52.1%. את הדוח המקורי לא איתרנו, ולכן אנחנו מביאים את הנתונים כפי שדווחו.
וזה לא התחיל במלחמה. לפי דוח מבקר המדינה על הלמידה מרחוק בתקופת הקורונה, שנשען על נתוני אונסק"ו, בין מרץ 2020 לסוף ינואר 2021 הייתה מערכת החינוך בישראל סגורה לחלוטין 92 ימים ופתוחה חלקית עוד 96 ימים. כ-81% מימי הלימוד באותה תקופה, אחד הנתונים הגבוהים מבין 23 המדינות שנבדקו. מאז נוספו הסבבים, המלחמה ושאגת הארי.
ידע תמיד אפשר להשלים. מה שהרבה יותר קשה להשלים הוא מה שנשחק בדרך: רצף חינוכי, שגרה, יציבות, ותחושה שהעולם צפוי מספיק כדי לפעול בו. ילדים, בניגוד לקבוצות אחרות בחברה, לא מנסחים לעצמם מניפסט ולא מפעילים לובי. הם פשוט משלמים את המחיר, בשקט יחסי.
את המחיר הזה אנחנו פוגשים גם בגוף. במגרש אנחנו רואים יותר ויותר ילדים שהתשתית התנועתית שלהם חלשה מהצפוי לגילם. דילוג, למשל, הוא מיומנות בסיסית של התארגנות במרחב ובזמן. כשהתשתית הזו חסרה, פעולות יומיומיות נעשות מסורבלות יותר, התסכול גדל ותחושת המסוגלות נפגעת. הילד פוגש את העולם פחות דרך זרימה ויותר דרך מאמץ.
לפני הישגים, ילד צריך פניות
לפני ליבה, הישגים ותוצאות, ילד צריך פניות. הוא צריך להרגיש בטוח מספיק כדי להקשיב, מרוכז מספיק כדי להתמיד, מווסת מספיק כדי לפעול, ושייך מספיק כדי לרצות להיות חלק. מכאן העמדה שלנו: תנועה איננה הפסקה מהלמידה. היא חלק מהתנאים שמאפשרים למידה. ושגרה היא לא מותרות, היא תשתית התפתחותית.
פעילות גופנית וחוסן נפשי: מה המחקר אומר
חשוב להגיד בדיוק מה ידוע, כי כאן קל להבטיח יותר מדי. שלוש סקירות מחקר מרכזיות מציירות תמונה ברורה למדי:
- הקשר החזק ביותר: תפקוד קוגניטיבי. סקירה של 42 סקירות שיטתיות, שפורסמה ב-2019, בדקה את הקשר בין פעילות גופנית לבריאות הנפשית של ילדים ובני נוער. הראיה החזקה ביותר לקשר של סיבה ותוצאה נמצאה לתפקוד קוגניטיבי, ונמצאו ראיות גם לגבי דיכאון.
- תוכניות פעילות גופנית נקשרו לירידה בתסמיני דיכאון. מטא-אנליזה שפורסמה ב-2023 ב-JAMA Pediatrics, על 21 מחקרים, מצאה ירידה בתסמינים אצל ילדים ובני נוער שהשתתפו בתוכניות, לעומת קבוצות ביקורת, בעיקר מגיל 13 ומעלה.
- המנגנון: ויסות עצמי. סקירה שפורסמה ב-2021, ועוסקת בחוסן ישירות, מציעה לראות בפעילות גופנית גורם חוסן שאפשר לחזק בגיל ההתבגרות, דרך חיזוק היכולת של המוח לווסת תגובות רגשיות והתנהגותיות. ולכן חשוב לבחור נכון את סוג הפעילות ואת ההקשר החברתי שלה.
כך אנחנו קוראים את זה: פעילות גופנית היא מרכיב אמיתי בבריאות הנפשית של ילדים, ולא רק "דרך לפרוק אנרגיה". אבל היא לא תרופה, ואין בסיס לומר כעובדה מוכחת שכל ספורט בונה חוסן. שתי השאלות שהמחקר משאיר פתוחות הן גם השאלות החשובות ביותר לבית הספר: איך הפעילות נעשית, ומה קורה כשהיא נגמרת.
לא כל ספורט בונה חוסן. השאלה היא איך
הרבה אנשים אומרים שחשוב לעשות ספורט, ויש בזה אמת. אבל דווקא עכשיו חשוב לשאול איזה ספורט, ובאיזו תצורה. שלושה מחקרים מאזורי משבר מראים כמה זה משנה:
- ליגה תחרותית בצפון אוגנדה. ניסוי מבוקר בגולו, אזור שיצא מיותר מעשרים שנות מלחמה, בדק ליגת כדורגל תחרותית בת כמה שבועות לבני 11 עד 14. הליגה לא שיפרה את הכושר. אצל הבנים שהשתתפו בה נמצאה דווקא עלייה בסימפטומים דמויי דיכאון וחרדה, בהשוואה לבנים שהמתינו לעונה הבאה. אצל הבנות לא נמצא הבדל. החוקרים משערים שהלחץ התחרותי עצמו הכביד, ומציעים לבחון פעילות לא תחרותית.
- תוכנית תנועה לא תחרותית ביישוב פליטים. TeamUp, תוכנית תנועה קבוצתית עם מנחים שעברו הכשרה, נבדקה אצל 549 ילדים בני 10 עד 15 ביישוב הפליטים ביבידיבי שבאוגנדה. בסוף התוכנית נמצא אצל המשתתפים שיפור ברווחה הנפשית, בתחושת המסוגלות, בדחק הטראומטי ובשביעות הרצון מבית הספר, בהשוואה לקבוצת ביקורת. אחרי חמישה חודשים נשמר השיפור ברווחה ובחברויות, ונמצאה גם ירידה קטנה בבריונות. החוקרים הראו שתחושת החיבור לקבוצה מסבירה חלק מהשיפור. זה מחקר בארבעה בתי ספר בלבד, והחוקרים עצמם קוראים להמשך מחקר.
- משחק מובנה ושיחה בבתי ספר בפקיסטן. בניסוי מבוקר רחב של Right To Play, ב-40 בתי ספר ציבוריים ועם 1,752 תלמידי כיתה ו׳ לאורך שנתיים, שיחקו הילדים פעמיים בשבוע משחק מובנה בהובלת מאמן, ואחריו קיימו שיחה ורפלקציה. בבתי הספר שבהם הופעלה התוכנית ירדו באופן מובהק האלימות בין הילדים ורמת הדיכאון, ובמיוחד אצל הבנות.
המחקרים האלה לא בדקו את התוכנית שלנו, והם נעשו בהקשרים שונים מאוד מישראל. אבל הם מתיישבים עם מה שאנחנו רואים בשטח: פעילות תחרותית ולחוצה, בלי ליווי, עלולה להכביד דווקא על ילדים שכבר עמוסים. ומה שאנחנו רואים כעובד הוא משהו אחר:
- קבוצה קבועה ולא תחרותית, שבה כל ילד מוצא מקום ולא רק המצטיינים.
- מבוגר קבוע שעבר הכשרה מתאימה, שמזהה סימני מצוקה, מאפשר אוטונומיה וביטוי, ומשמש עוגן במציאות לא יציבה.
- שיחה אחרי הפעילות: עצירה, עיבוד ושאלה אחת טובה. הילד לא צריך רק "להוציא אנרגיה". הוא צריך עזרה בעיבוד מצבים מורכבים, ותנועה מותאמת יכולה להיות כר לזה.
- הצלחות קטנות שמצטברות לתחושת מסוגלות, ולא ניצחון של קבוצה אחת על אחרת.
זה גם החיבור לשאלה שהמחקר משאיר פתוחה, ההקשר החברתי של הפעילות. בבית הספר מחליטים עליו בכל מקרה, אז כדאי להחליט עליו במודע.
השיקום צריך לקרות בתוך היום הבית ספרי
טיפול רגשי חשוב, ואנשי הייעוץ והטיפול חיוניים. אבל הצורך היום רחב בהרבה ממה שהחדר הטיפולי לבדו יכול להכיל. לכן בעינינו השיקום הנדרש הוא לא רק קליני. הוא אקולוגי. הוא צריך לקרות בתוך היום הבית ספרי: בקשרים, במעברים, בהפסקה, בחצר, במפגש עם קבוצת השווים, ובגוף.
החצר איננה זמן מעבר בין שיעור לשיעור. האופן שבו ילדים רצים, נמנעים, מתווכחים, משתפים פעולה, נצמדים, מסתתרים, יוזמים או מוותרים הוא חומר חינוכי ממדרגה ראשונה. בית ספר שרואה את זה הופך את המרחב החיצוני לחלק מוצהר מהפדגוגיה שלו.
חי סיני, מנכ"ל ניקה, כתב בטור שפרסם אחרי הסבב האחרון שהשנים הקרובות מחייבות תפיסה חדשה של מערכת החינוך: לא רק מערכת שמכוונת להישגים, אלא מערכת שבראש ובראשונה משקמת. לפי ההצעה שלו, ילדים צריכים לבלות לפחות שעתיים מזמן הלמידה שלהם בכל יום במרחבים חיצוניים, בלמידה מובנית וגם ספונטנית. לא כחוג ולא כפרס, אלא כחלק מבניית החוסן. ואנשי החינוך הגופני יכולים להוביל את זה בתוך בית הספר: לא רק להעביר שיעורים, אלא להוביל תהליכים של שגרה פעילה, חצר חינוכית ולמידה בתנועה.
מה זה אומר לבית הספר: שאלות לפני שבוחרים תוכנית חוסן
- מה אנחנו רוצים שישתנה, ואיך נדע? אם המטרה היא מקום בטוח לתרגל ויסות, שייכות וכישורים חברתיים, כדאי לנסח אותה כך ולבחור תוכנית שבנויה לזה.
- מי המבוגר שמחזיק את הקבוצה? דמות קבועה, מוכשרת ונוכחת היא חלק מהותי מהתהליך, לא פרט טכני.
- יש תהליך או רק אירוע? מפגש חד-פעמי משמח. תהליך לאורך זמן, עם שלבים ועיבוד, הוא מה שיכול לבנות.
- מה קורה אחרי שהתוכנית נגמרת? כדאי לחשוב מראש איך מה שנבנה עובר לחצר, להפסקה ולכיתה.
- איפה עובר הגבול? ילד במצוקה צריך מענה מקצועי. תנועה בקבוצה היא חלק מהיום שלו, לא תחליף לטיפול.
חוסן בתנועה: איך זה נראה אצלנו
זה לא רעיון תיאורטי מבחינתנו. אחרי 7 באוקטובר הפעלנו תוכניות ספורט תהליכיות לילדים שפונו מבתיהם, וכשהתברר שתחושת הביטחון נפגעה בכל הארץ, המשכנו את העבודה בתוך בתי הספר. כך נולדה חוסן בתנועה, תוכנית הכלה והשתלבות לכיתות א׳–ח׳:
- קבוצות קטנות, עד 15 ילדים, שהצוות החינוכי בוחר מכל שכבה, ובמיוחד ילדים שמחפשים את מקומם החברתי.
- ארבעה שלבים: גיבוש ובניית אמון, שיתוף פעולה וחברות, יצירתיות והתמודדות עם אתגרים, ויוזמה והובלה.
- כל מפגש בנוי מפתיחה וחימום, פעילות מרכזית, עיבוד ורפלקציה, וסיכום.
- בסוף התהליך הילדים מובילים פרויקט חברתי משלהם בבית הספר.
- את המפגשים מעבירים מאמני ניקה, שעברו הכשרה בשיטות האימון שלנו.
חן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, כתבה לנו במכתב המלצה: "מעבר לפעילות הפגתית מהנה, הילדים קיבלו פעולות עם ערך וזה ייאמר לזכותם של המאמנים." התוכנית רשומה במאגר התוכניות של משרד החינוך (גפ״ן), תחת הכלה והשתלבות.
מערכת החינוך לא צריכה לעשות את זה לבד
אם זה צורך לאומי, הוא מחייב מהלך משותף: בתי ספר, רשויות, קרנות וגופים חברתיים-ספורטיביים שכבר עובדים בשטח. אנחנו בניקה רוצים להיות חלק מזה. אם אתם שוקלים תוכנית חוסן לבית הספר, התחילו מהשאלות שלמעלה, הכירו את חוסן בתנועה, או כתבו לנו ונחזור לשיחת התאמה. עוד תוכניות לבתי ספר תמצאו בעמוד לבתי הספר.
שאלות נפוצות
האם פעילות גופנית מחזקת חוסן נפשי אצל ילדים?
כן, כשהיא בנויה נכון. פעילות גופנית היא מרכיב אמיתי בבריאות הנפשית של ילדים ובני נוער: הראיה החזקה ביותר היא לתפקוד קוגניטיבי, תוכניות פעילות נקשרו לירידה בתסמיני דיכאון, והמנגנון המוצע הוא חיזוק הוויסות העצמי. מה שעושה את ההבדל הוא האופן: קבוצה לא תחרותית, מבוגר קבוע ושיחה אחרי.
למה דווקא בית הספר?
כי שם הילדים נמצאים כל יום, ושם אפשר לבנות מחדש את מה שנשחק: רצף, שגרה ושייכות. בעינינו השיקום הנדרש הוא לא רק קליני, הוא צריך לקרות בתוך היום הבית ספרי, בחצר, בהפסקה ובקבוצה.
איזו פעילות מתאימה לבניית חוסן?
מהניסיון שלנו, ובהתאם למחקרים מאזורי משבר: פעילות קבוצתית לא תחרותית, עם מבוגר קבוע שעבר הכשרה, שיחה ועיבוד אחרי הפעילות, והצלחות קטנות שמצטברות לתחושת מסוגלות. בניסוי בצפון אוגנדה, ליגה תחרותית דווקא נקשרה לעלייה בסימפטומים אצל בנים.
האם פעילות בתנועה יכולה להחליף טיפול רגשי?
לא. ילד במצוקה צריך מענה מקצועי, וההחלטה מה מתאים לו נשארת אצל היועצת ואנשי המקצוע. תנועה בקבוצה היא חלק מהשגרה שלו בבית הספר, לצד המענה הזה.
רוצים קבוצת חוסן בבית הספר שלכם?
קבוצה קטנה, מבוגר קבוע ותהליך של ארבעה שלבים שנגמר בפרויקט חברתי של הילדים.
מקורות
Belcher, B. R., Zink, J., Azad, A., Campbell, C. E., Chakravartti, S. P., and Herting, M. M. (2021). The roles of physical activity, exercise, and fitness in promoting resilience during adolescence: Effects on mental well-being and brain development. Biological Psychiatry: Cognitive Neuroscience and Neuroimaging, 6(2), 225–237. https://doi.org/10.1016/j.bpsc.2020.08.005
Biddle, S. J. H., Ciaccioni, S., Thomas, G., and Vergeer, I. (2019). Physical activity and mental health in children and adolescents: An updated review of reviews and an analysis of causality. Psychology of Sport and Exercise, 42, 146–155. https://doi.org/10.1016/j.psychsport.2018.08.011
Bleile, A. C. E., Koppenol-Gonzalez, G. V., Orech, B., Verreault, K., and Jordans, M. J. D. (2025). Evaluating a movement-based mental health promotion intervention for refugee children in Uganda: A quasi-experimental study. Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology, 54(5), 592–607. https://doi.org/10.1080/15374416.2024.2330073
Bletter, D. (2026, October 4). After three years of war, Israeli kids bear the brunt of still-rising mental toll. The Times of Israel. https://www.timesofisrael.com/after-three-years-of-war-kids-bear-the-brunt-of-still-rising-mental-toll-report/
Jordans, M. J. D., Koppenol-Gonzalez, G. V., Bleile, A. C. E., Orech, B., Brian, A., and Verreault, K. (2025). Follow-up and mediation outcomes of a movement-based mental health promotion intervention for refugee children in Uganda. Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology, 54(5), 608–619. https://doi.org/10.1080/15374416.2024.2344157
Karmaliani, R., McFarlane, J., Khuwaja, H. M. A., Somani, Y., Shehzad, S., Saeed Ali, T., Asad, N., Chirwa, E. D., and Jewkes, R. (2020). Right To Play's intervention to reduce peer violence among children in public schools in Pakistan: A cluster-randomized controlled trial. Global Health Action, 13(1), 1836604. https://doi.org/10.1080/16549716.2020.1836604
Recchia, F., Bernal, J. D. K., Fong, D. Y., Wong, S. H. S., Chung, P.-K., Chan, D. K. C., Capio, C. M., Yu, C. C. W., Wong, S. W. S., Sit, C. H. P., Chen, Y.-J., Thompson, W. R., and Siu, P. M. (2023). Physical activity interventions to alleviate depressive symptoms in children and adolescents: A systematic review and meta-analysis. JAMA Pediatrics, 177(2), 132–140. https://doi.org/10.1001/jamapediatrics.2022.5090
Richards, J., Foster, C., Townsend, N., and Bauman, A. (2014). Physical fitness and mental health impact of a sport-for-development intervention in a post-conflict setting: Randomised controlled trial nested within an observational study of adolescents in Gulu, Uganda. BMC Public Health, 14, 619. https://doi.org/10.1186/1471-2458-14-619
State Comptroller of Israel. (2021). Remote teaching and learning during the COVID-19 period [in Hebrew]. https://library.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Pages/Reports/7318-13.aspx