מעבר מענף אולימפי אחד לאחר? יש דבר כזה!

כחודש לקראת משחקי האולימפיאדה בפריז, עלתה לכותרות הקשתית הישראלית מיכאלה משה.

למעשה, ענף הקשתות מעולם לא היה כה מסוקר כפי שסוקר בתקופה האחרונה. הסיבה לכך היא כי הקשתית, שעד לפני כשנה וחצי עסקה בהתעמלות אמנותית, ענף ספורט שונה בתכלית, ואף הייתה בסגל הנבחרת, עשתה הסבה ובתוך כשנה הצליחה לעמוד בקריטריון האולימפי.

מדובר בהישג שאף ישראלית לפני כן לא עמדה בו. כשמיכאלה מספרת ש"צריך לבדוק בקבוצתי קואורדינציה, דיוק של לאן את זורקת את המכשיר, אם יש לך את היכולת לזרוק אותו גבוה מספיק", ניתן רק לתאר כיצד ההתעמלות האמנותית יצרה עבורה יתרון יחסי בענף הקשתות, כשאחד המרכיבים הדומיננטיים בו הוא רמת הדיוק.

תופעה מסוג זה מעלה שאלות רבות שנוגעות להתמחות הספורטאי בגילים צעירים, ובפרט – האם ההתמחות יכולה ועשויה לתרום להתפתחות של הספורטאי להתחרות ברמה ההישגית הגבוהה ביותר? מהספרות המדעית וגם מניסיון רב בשטח, אנחנו יודעים שישנם לא מעט ספורטאים שמשנים את הענף בו הם עוסקים ולעיתים מבצעים מעבר איכותי דיו, המאפשר להם להשתתף ברמות הגבוהות בענף אליו הם עברו.

סיפור מעניין הוא סיפורה של המדליסטית האולימפית רבקה רומרו, שזכתה במדליית הכסף בחתירה באתונה 2004. רומרו נאלצה לעזוב את הענף בשל פציעה, אך היא כל כך רצתה לשוב לאולימפיאדה, שהיא מצאה דרך ייחודית משלה. רומרו עשתה הסבה לרכיבת אופניים, ובתוך שנה כבר התחרתה באליפויות עולם, כשהשיא היה זכייה במדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג 2008!

בהקשר זה, השנה במשחקים האולימפיים שווה לעקוב אחר סקיי בראון הבריטית שהייתה למדליסטית הבריטית הצעירה ביותר בטוקיו  2020 כשזכתה במדליית הארד. בשונה מרומרו, בראון לא המירה את הענף בו היא עוסקת, אלא הייתה שאפתנית יותר וביקשה להתחרות בפריז 2024 גם בגלישה וגם בסקייטבורד. לדאבונה היא לא עמדה בקריטריונים לגלישה ולכן תייצג את בריטניה בסקייטבורד בלבד.

מהיכן נובעת הסיבה ליכולת של ספורטאים לבצע העברה ענפית? ובכן, זה טמון ביכולת למידה מהירה שהושרשה עוד בשלבים הראשוניים של ההכשרה של הספורטאי, קרי, בשלבי רכישת המיומנויות – עוד בגילים הצעירים. כיום, ידוע שיכולת ההעברה של מיומנות מוטורית או מיומנות תפיסתית-קוגנטיבית, (משמעות ההעברה היא לקלוט מידע מהסביבה ולהמיר את המידע לתהליך קבלת החלטה מותאם לסביבה המשתנה) נובעת מהסביבה בה הספורטאי צמח, ועוסקת בשאלת הגיוון בתהליכי האימון שחווה עוד בהיותו צעיר.

למשל, מודל ההפרעה ההקשרית מדבר על כך שיכולתו של אדם לבצע העברה של מיומנות מוטורית נובעת מרמת המורכבות שהמתאמן נחשף אליו בצורה מובנית. ניתן לראות זאת במעבר מצעד וחצי בכדורסל לשלושה צעדים בכדוריד, מחבטה בטניס שולחן לחבטה בטניס, מזריקת כתף בכדוריד לחבטה בכדורעף ועוד. רמת המורכבות יכולה להתבטא הן מבחינת כמות השינויים וסוג השינויים שמייצרים בתוך המיומנות הנלמדת והן מבחינת כמות המעברים בין המיומנות הנלמדת והשינויים שכלולים בה למיומנויות אחרות במרווחי זמן שונים וכתלות בשינויים שיש בסביבה. ככל שילד נחשף למשתנים הללו במסגרת תהליכי האימון – כך יכולתו ללמוד מהר ולהסתגל לשינויים הולכת וגדלה. יש לציין, שלרוב בתהליכי אימון מסוג זה נראה ביצוע פחות טוב מאשר באימון חזרתי, אבל יכולת הלמידה של הספורטאי משתפרת בצורה משמעותית.

חשוב לציין, שישנם ענפים שיש בניהם דמיון הן מבחינת המידע שיש לקלוט מהסביבה והן מבחינת היכולת להמיר את המידע הנקלט לקבלת החלטה. למשל, המחקר של ד"ר אנדרה רוקה מראה שמכדורגל לכדורסל קיימת יכולת העברה תפיסתית-קוגנטיבית גבוהה, אולם יכולת ההעברה מכדורגל לטניס תהיה פחותה משמעותית. ההסבר לכך הוא פשוט – יש הבדל מהותי בתפיסת המרחב בכדורגל וכדורסל שבו קליטת המידע מתרחשת ברב-ממדיות רבה יותר לעומת טניס. 

אמנם זה נדיר לראות ספורטאי עילית מבצעים הסבה כל כך מוצלחת כדוגמת הספורטאיות הנ"ל. יחד עם זאת, כיום אנו ערים לצורך בספורטאים שמסבים מפעם לפעם תפקידים במגרש במסגרת משחקים קבוצתיים. לעיתים התפקידים דורשים יכולות פיזיולוגיות ומוטוריות שונות, וכיום יש יותר דרישה לשחקנים ורסטליים ובייחוד במשחקי הכדור הפופולריים, כמו היכולת של סנטר בכדורסל לקלוע מחצי פינה, או היכולת של מגן שמאל בכדורגל לעבור לקישור האחורי, תוך כדי מהלך משחק. לכן, לתהליך האימון בגילים הצעירים ישנה חשיבות רבה כשעל-פי מודל ה-LTAD שעוסק בהתפתחות ספורטאים מגיל צעיר ההמלצה היא חשיפה מרבית, ולכל הפחות, עד גיל 12.

בגילים הצעירים קשה לנבא כיצד ילדים יתפתחו ספורטיבית ולכן חלה עלינו החובה לייצר עבורם את התנאים המיטביים להיחשף למגוון אפשרויות נרחב ככל האפשר, על מנת שיוכלו לעשות התאמות מהירות בין תפקידים ובין ענפים, כשיגיעו לגיל שבו יחליטו לגבש את המיקוד שלהם בענף ספציפי אחד.